<h1>ה"ג</h1>
<h2>דף כב:</h2>
שאלת ראובן מת והניח אלמנה ובן קטן. לימים תבעה האלמנה כתובתה ומתנתה בבית דין מומחה שבעירם, ואותו בית דין השביעוה כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים, ואחר כך חפשו אחר נכסי ראובן בעלה ושמו מה שנמצא משלו קרקעות ומטלטלין, ולא מצאו בכל נכסיו מה שיספיק לסך כתובת האלמנה, ואותו המקצת הנמצא הגבו אותו לאלמנה, ובאותה שעה עדיין היה הבן קטן ולא העמידו לו אפוטרופוס, ובכלל אותם נכסים שהגבו לה היה קרקע אחד חרב. ולאחר זמן נשאת האלמנה לשמעון והכניסה לו אותן נכסים, ועמד שמעון ובנה לו אותו קרקע חרב בנין נאה ועמד שם זמן מרובה. ואחר כך מתה האלמנה בחיי בעלה שמעון זה, ונשארו לו ממנה בנות והשיאן לבעל, ואחר כך נפטר שמעון לבית עולמו והוריש לאותן בנות כל אשר לו. ועתה בא אותו בן שהניח ראובן וערער על אותם קרקעות שהגבו בית דין לאמו, ואמר שהבית דין לא עשו ולא כלום מפני שהוא היה קטן באותה שעה והיה להם להעמיד לו אפוטרופוס ולא עשו. ועוד הוא תובע נוסח המעשה בית דין. ויורשי שמעון אומרים שאין להם להשיב על טענתו כלום ולא ליתן לו נוסח, שכל אשר לאבינו לנו הוא ולבנינו שאנו מוחזקין בו על ידי ירושה וטענה נכונה ועל ידי מעשה בית דין יפה. הודיעני הדין עם מי בכל זה. תשובה גרסינן בערכין פרק שום היתומים [כ"ב ע"ב] אמר רבא הלכתא אין נזקקין לנכסי יתומים ואם אמר תנו נזקקין שדה זו ומנה זו נזקקין ואין מעמידין אפוטרופוס שדה סתם ומנה סתם נזקקין ומעמידין אפוטרופוס, ומסקנא דשמעתא אמר רב אשי הלכתא אזדקוקי נמי לא מזדקקינן דהא אמר רבא הלכתא אין נזקקין ואי מזדקקינן מוקמינן אפוטרופוס דאמרי נהרדעי בכולהו נזקקין ומעמידין אפוטרופוס חוץ מנמצאת שדה שאינה שלו דאחזוקי סהדי בשקרי לא מחזקינן, פירוש בכולהו כגון דאמר תנו ואי נמי במנה סתם ושדה סתם ולא פירש בשדה ומנה זו. ומכאן משמע לכאורה דלעולם כשבית דין יורדין לנכסי יתומים להגבותם בשום צד לעולם מעמידין אפוטרופוס, ואפילו באשה שבאה לגבות כתובתה, וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק י"ב מהלכות מלוה ולוה
